"אישה לבד" / אסתר שמיר

https://www.youtube.com/watch?v=4skw6D4jzwQ

את נוסעת ברחובות, הלילה מאוחר
הגשם לא מפסיק, הוא לא יפסיק כבר עד מחר 
ידיד שלך רצה שתפגשי אצלו איזה מכר
תודה לאל שזה נגמר.

את פותחת את הדלת בשני המפתחות
הכל נשאר כמו שעזבת, מעט מחנק
כוסות קפה שחור וכמה צלחות
איש לא נגע בזה, יש סימני אבק.
את יושבת על הכסא לרגע, כן את צריכה להתחזק
את שמה את המחשבות שלך בצד
ביום כזה לא קל לך לחזור לבית ריק
ואת בחרת להיות אישה לבד.

למרות שלא פגשת בו מעולם
למרות שאת לא יודעת אם הוא קיים
את רק רוצה לשים עליו לרגע את ראשך
ולהרגיש שאת יכולה להישען עליו גם
למרות שאת חזקה ולמרות שאת חלשה
למרות שאת טיפוס קצת מיוחד
את הרי יודעת שהוא יגיע לבסוף
ולא תמיד תהיי אישה לבד.

לפעמים את מברכת על כל רגע שניתן לך
בלי שמישהו יטריד אותך ויגיד לך מה לעשות
לפעמים את מתפללת שיהיה כבר מישהו שירגיז אותך
ויוציא אותך מהשממה הזאת.
יש גברים שמסתכלים עלייך בעין מסוימת
הם בטוחים שיכבשו אותך עד מחר
הם מוכנים אפילו לעשות לך את הטובה המיוחדת
ואת אומרת שהם כולם אותו דבר.

זה לא מה שהם כן זה מה שהם לא
שגורם לך לעבור מהם הלאה
את עדיין חולמת על אחד שיבוא
כאילו נשלח אלייך מלמעלה
למרות שלא פגשת בו מעולם
למרות שאת לא יודעת אם הוא קיים
את הרי יודעת שהוא יגיע לבסוף
ולא תמיד תהיי
אישה לבד.

בינתיים את פוגשת עוד גבר אחד
ואחרי הכול את בוחרת שוב
להיות אישה לבד.

Screenshot 2016-05-30 08.35.06

מודעות פרסומת

קרב איגרוף / מילים ולחן: אפרת גוש

Screenshot 2016-03-07 08.52.31

קודם כל, הגני על הגוף
שאיש מבחוץ לא ייכנס בך.
ידיים שמרי קרוב אל הפרצוף
זה המקום הראשון, רואים מה קורה לך.

עטפי היטב כל פצע חשוף
שם הוא מנסה לפגוע
שיווי משקל, שלא תיפלי לטירוף
גופך מסוגל, קרב איגרוף.

בכל כוחך…
תצחקי, תשאגי, תפגעי
תפצעי, תתלשי, תדפקי
שלא תשתקי לעולם יותר עוד.
תילחמי, תהלמי, תצעקי,
תשגעי, תדרשי, תכבשי
שלא תתביישי לעולם יותר עוד.

עמדי זקוף, עיניים פקוחות,
נותר להחזיק עוד שלושה סיבובים לפחות.
אל תיכנעי, נו, לכל הרוחות
עכשיו, מבלי לחכות, קרב איגרוף.

בכל כוחך…

צילום: Anna Shakina

אשה נוסעת / לאורה ריבלין

אשה נוסעת
מגורשת ממקום למקום
כשמתארחת אצל קרובים
פתאום נותנים לה כסף
לנסיעות או כרטיס אוטובוס
וככה היא יודעת שהיא כבר לא רצויה
לבושה בחליפה די אלגנטית
חליפה בהירה אפילו לבנה
אשה רוחשת טוב, נאה, נוסעת
סך הכל בת ארבעים
רווקה ולא מתהוללת.
מישהי שנדדה לשוליים בלי להרגיש
רק כרטיסי האוטובוס שנותנים לה בנדיבות
עם תוספת של חמישה עשר עשרים שקלים לפלאפל
פיצה ושתיה קרה, הקלידו לה את מצבה האמיתי בעולם.
וזה בגלל שהייתה תמימה מדי, נדיבה מדי, נטולת אגו כמעט,
ובלי שום תאוות נקם, שלא לדבר על טיפת מרירות
חליפה בהירה אפילו לבנה
אשה רוחשת טוב, נאה, נוסעת
מתמסרת לרצונות הקרובים השונים
פה, תעשי טובה תשמרי לי קצת על הילדה, אנחנו נוסעים לחו"ל.
יש לי פרויקט מה זה חשוב, חזרות, צילומים, הפקה,
ואמא שלי חולה
אולי את יכולה להיות אצלה חודש לעזור לה להתרחץ, להאכיל אותה.
למה לא, אני אוהבת את אמא שלך, היא כמו אמא בשבילי.
בטח בטח
אנחנו רוצים לשלם לך
חס וחלילה. אנחנו משפחה
חליפה בהירה אפילו לבנה
כך היא מיטלטלת מצפון לדרום
ללא חפצים אישיים, בלי מזוודה כמובן,
הכל מרוכז בתיק אחד קטן, לא מורגש
אשה רוחשת טוב, נאה –
נאה, נוסעת

Screenshot 2016-03-02 07.34.46

שחור על גבי שחור / עדי קיסר

בְּמִבְטָא כָּבֵד אָהֲבָה אוֹתִי סָבְתָא שֶׁלִּי
וְדִבְּרָה אֵלַי דִּבּוּרִים תֵּימָנִיִּים
שֶׁאַף פַּעַם לֹא הֵבַנְתִּי,
וּבְתוֹר יַלְדָּה
אֲנִי זוֹכֶרֶת
אֵיךְ פָּחַדְתִּי לְהִשָּׁאֵר אִתָּהּ לְבַד
מֵחֲשַׁשׁ שֶׁלֹּא אָבִין אֶת הַלָּשׁוֹן בְּפִיהָ
שֶׁהִמְשִׁיכָה לְנַגֵּן אֵלַי בְּחִיּוּךְ,
וַאֲנִי לֹא הֵבַנְתִּי
מִלָּה אַחַת שֶׁאָמְרָה
וְהַצְּלִילִים נִשְׁמְעוּ רְחוֹקִים רְחוֹקִים
גַּם כְּשֶׁדִּבְּרָה אֵלַי קָרוֹב.
וּפַעַם אַחַת
אֲנִי זוֹכֶרֶת,
קָנְתָה לִי פְּרִילִי אָנָנָס
וְאַחֲרֵי שֶׁנִּקַּבְתִּי בָּאֲגוּדָל
אֶת עֲטִיפַת הָאָלוּמִינְיוּם הַדַּקָּה
וְשָׁתִיתִי הַכֹּל,
רָצִיתִי לוֹמַר תּוֹדָה
אֲבָל לֹא יָדַעְתִּי
בְּאֵיזוֹ שָׂפָה צָרִיךְ
וְיָצָאתִי לַגִּנָּה הַגְּדוֹלָה
קָטַפְתִּי פֶּרַח
וְהִגַּשְׁתִּי לָהּ אוֹתוֹ,
מְבֻיֶּשֶׁת
אֲנִי זוֹכֶרֶת
כַּמָּה מְבוּכָה עָמְדָה בֵּינֵינוּ
שֶׁל דָּם אֶחָד
וּשְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת אִלְּמוֹת
וְהִיא שָׁטְפָה אֶת גְּבִיעַ הַפְּרִילִי
בִּשְׁתִיקָה
מִלְּאָה בּוֹ מַיִם
וְהִנִּיחָה בּוֹ אֶת הַפֶּרַח שֶׁנָּתַתִּי לָהּ.

אַף פַּעַם לֹא הֵבַנְתִּי
מִלָּה מִמַּה שֶׁאָמְרָה
סָבְתָא שֶׁלִּי,
אֲבָל אֶת הַיָּדַיִם שֶׁלָּהּ הֵבַנְתִּי
אֶת הַבָּשָׂר שֶׁלָּהּ הֵבַנְתִּי
לַמְרוֹת שֶׁאַף פַּעַם
לֹא הֵבִינָה בֶּאֱמֶת
אֶת הַמִּלִּים שֶׁאָמַרְתִּי
וְרַק אָהֲבָה אֶת הַגּוּף הַקָּטָן שֶׁלִּי
שֶׁל הַבַּת שֶׁל הַבַּת שֶׁלָּהּ.

וְלִפְעָמִים הַלֵּב מְבַקֵּשׁ לְעַצְמוֹ
דְּבָרִים מוּזָרִים
כְּמוֹ לִלְמֹד תֵּימָנִית
וְלַחְזֹר לַקֶּבֶר שֶׁלָּהּ
לְהַצְמִיד שְׂפָתַיִם לְתוֹךְ הָאֲדָמָה
וְלִצְעֹק פְּנִימָה
אֶת כֹּל מַה שֶׁהָיָה לַיַּלְדָּה הַהִיא לוֹמַר
וּבְעִקָּר לְהַזְהִיר אוֹתָהּ
מֵהַפֶּרַח שֶׁהֵבֵאתִי לָהּ
פֶּרַח מָלֵא בִּנְמָלִים.

(מתוך ספרה הראשון של מייסדת "ערס פואטיקה", הוצאת גרילה תרבות בעריכת אלמוג בהר, 2014).

צילום: Dave Riensche

Screenshot 2016-02-22 08.33.03

'מי' / תהילה חכימי

לפעמים לעת ערב
או בבוקר הזה
או לאור יום בפתחי הבניינים
לפעמים זה קרה
לפני עשר שנים
ועכשיו זה הכה
לפעמים זה באזיקי מתכת
או באזיקים אחרים
לפעמים זה בבתים
בבתי התפילה
בבתי הספר
בשכונה
לפעמים בלילות במועדונים אפופים
בבתי אישים
במשרדי ממשלה
וזה קרה כבר בקבוצות
וגם ביחידים
לפעמים מתוקף התפקיד
הדרגה
המעמד
השררה
הכסף
ומי
מי יכלה לה צעקתה

תהילה חכימי, הוצאת טנג'יר, תל אביב 2014.
תמונה: "אונס לוקרציה" Felice Ficherelli (אוסף וואלאס).Screenshot 2016-02-17 09.28.57

בוקר / שי דותן

אֶפְשָׁר בְּקַלּוּת לִרְאוֹת
מִי נֶאֱהָב הַלַּיְלָה
וּמִי יוֹרֵד אֶל הַבֹּקֶר
כְּמוֹ נוֹסֵעַ מֵרַכֶּבֶת אֶל תַּחֲנָה שׁוֹמֵמָה
בְּלִי מִטְעָן

מתוך "בוקר"/ שי דותן, הוצאת קשב לשירה 2014.

צילום: לונדון 1930 Central Press.
Screenshot 2016-02-16 15.09.38

הגיגים במקדונלדס / שי דותן

אשֶׁר כָּזֶה
פָּרִיךְ
זְהַבְהַב
עָגֹל כְּמוֹ קְצִיצָה
בּוֹטֵחַ כְּמוֹ קְרִיאַת הַכָּרוֹז
עִסְקִי
לֹא גָּדֵל בִּמְחוֹזוֹתֵינוּ.
אֶת הָאשֶׁר כָּאן
צָרִיךְ לְלַקֵּט
לַחְטֹף בֵּין מִלְחָמוֹת
לִרְדּוֹת בֵּין עַוְלָה לְעַוְלָה
לִסְחֹט
כְּמוֹ שַׂקִּיק דָּבִיק
מֻכְתָּם
שֶׁל קֶטְשׁוֹפּ.

Screenshot 2016-02-09 13.15.50
מתוך: "בוקר" , הוצאת קשב לשירה 2014.
צילום: Enrico Markus Essl

מפלצת האיילה/ יונה וולך

וְכָל הָעוֹפוֹת הָיוּ בְּגַנִּי
וְכָל הַחַיּוֹת הָיוּ בְּגַנִּי
וְכֻלָּן שָׁרוּ אֶת מַר אַהֲבָתִי
וְהִפְלִיאָה מִכֻּלָּן לָשִׁיר הָאַיָּלָה
וְשִׁיר הָאַיָּלָה הָיָה שִׁיר אַהֲבָתִי
וְקוֹל הַחַיּוֹת שָׁתַק
וְהָעוֹפוֹת פָּסְקוּ מִלִּצְרֹחַ
וְהָאַיָּלָה עָלְתָה עַל גַּג בֵּיתִי
וְהָיְתָה שָׁרָהּ לִי אֶת שִׁיר אַהֲבָתִי
אֲבָל בְּכָל חַיָּה יֵשׁ מִפְלֶצֶת
כְּשֵׁם שֶׁבְּכָל עוֹף יֶשְׁנוֹ מַשֶּׁהוּ מוּזָר
כְּשֵׁם שֶׁמִּפְלֶצֶת יֶשְׁנָהּ בְּכָל אָדָם
וּמִפְלֶצֶת הָאַיָּלָה סוֹבְבָה לָהּ סְבִיב הַגַּן
כְּשֶׁהָעוֹפוֹת הִרְכִּינוּ רֹאשׁ כְּשֶׁהָאַיָּלָה שָׁרָה
וְהַחַיּוֹת נִמְנְמוּ כְּשֶׁהָאַיָּלָה שָׁרָה
וַאֲנִי הָיִיתִי כְּלֹא הָיִיתִי כְּשֶׁהָאַיָּלָה שָׁרָה
בָּרֶגַע הָרַךְ הַהוּא הָלְמָה בְּשַׁעֲרִי.
וְכָל הָעוֹפוֹת עָפוּ וְהַחַיּוֹת נָסוּ
וְהָאַיָּלָה נָפְלָה מֵהַגַּג וְשָׁבְרָה אֶת הָרֹאשׁ
וַאֲנִי בָּרַחְתִּי וּבְגַן אַהֲבָתִי סוֹגֶרֶת מִפְלֶצֶת
גּוֹרִילָה שְׁחֹרָה וְרָעָה כַּשִּׁכְחָה.
מתוך אסופה משירי יונה וולך. עריכה: הלית ישורון, 'תת הכרה נפתחת כמו מניפה' (הספריה החדשה לשירה, 1992).Screenshot 2016-02-08 13.30.56

"לה קומפרסיטה שלי" + "צארית שלי"/ ורדה שפין גרוס

"לה קומפרסיטה שלי" / ורדה שפין גרוס

כָּל יוֹם בִּקַּשְׁתְּ לָלֶכֶת לְ'מֶרְכַּנְתִּיל'
"מַה קּוֹרֶה עִם הַכֶּסֶף"?
וּכְבָר אֲנִי מְסוֹבֶבֶת אוֹתָךְ בְּכַחַשׁ וּמְטַיַּחַת
כִּי יוֹדַעַת שֶׁיֵּשׁ רַק מִינוּסִים דֶה לָה שְׁמָטֶה
עִם עֲמָלוֹת לַעֲשִׁירִים
אֲבָל אַתְּ רָצִית לַבַּנְק
הִתְגַּעְגַּעְתְּ לְטַנְגּוֹ הַכַּסְפּוֹמָט –
מְדַוַּחַת אֲבֵדָה – מְקַבֶּלֶת חָדָשׁ – הַכַּסְפּוֹמָט בּוֹלֵעַ וְחוֹזֵר חֲלִילָה
לָה קוּמְפַּרְסִיטָה שֶׁלִּי, כְּמוֹ מַלְכָּה נִכְנֶסֶת לְ'מֶרְכַּנְתִּיל'
עוֹשָׂה סִיבוּב, מִסְתַּכֶּלֶת וְיוֹצֵאת
לֹא הֵבַנְתְּ אֵיךְ אַחֲרֵי כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שָׁנִים פֹּה
אַתְּ מְקַבֶּלֶת רַק אַ-פַייג
אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁלֹּא מַגִּיעַ לָךְ כְּלוּם מֵאַף אֶחָד
הֲרֵי קִבַּלְתְּ "תְּעוּדַת הוֹקָרָה וְהַעֲרָכָה" עַל חֶלְקֵךְ בְּבִנְיַן הָאָרֶץ
וְעַל תְּרוּמָתֵךְ לְ"הֶמְשֵׁכִיּוּת הָעָם הַיְּהוּדִי בְּאַרְצוֹ"
מֵאֵת בֵּית לוֹחֲמֵי הַגֵּטָאוֹת
וּמֵהַקֶּרֶן לִרְוָחָה לְנִפְגְּעֵי שׁוֹאָה
הָלַכְתָּ לַבַּנְקִים לְבָרֵר
הָלַכְתְּ לָעִירִיָּה לְבָרֵר
וּלְבַסּוֹף אָמְנָם קִבַּלְתְּ הֲנָחָה בָּאַרְנוֹנָה בִּגְלַל גְּלָאוּקוֹמָה בְּעַיִן יָמִין
מַתָּנָה לִכְבוֹד שֶׁהָיִית עִוֶּרֶת לְמֶחֱצָה
וּגְמוּל סִעוּדִי אוֹ קוֹד סִעוּדִי לִכְבוֹד שֶׁהָיִית תְּשׁוּשַׁת נֶפֶשׁ
הֲנָחָה בִּדְמֵי הַכְּנִיסָה לְמִסְדְּרוֹן אַחֲרוֹן
וְאֵין אוֹר בַּקָּצֶה –
חֹשֶׁךְ בְּאֵרוֹת.

וְגַם אֲנִי קִבַּלְתִּי מַתָּנָה, אוֹתָךְ–
שְׁכֵנָה שֶׁלִּי סוֹף סוֹף
כָּל יוֹם מִהַרְתִּי אֵלַיִךְ
אֶל הַמַּרְאוֹת וְהָרֵיחוֹת שֶׁל חֹסֶר הָאוֹנִים
רָצִיתִי שֶׁתִּשְׂמְחִי בִּי
שֶׁתֵּאָחְזִי בִּי
וְהָיִית לִי מָנוֹחַ וְתַנְחוּמִים.

"צארית שלי"  / ורדה שפין גרוס

חוֹשֶׁבֶת עָלַיִךְ בַּיָּמִים, בַּלֵּילוֹת,
זֶה כּוֹאֵב אִמָּא, אֲנִי בּוֹרַחַת וְאַתְּ רוֹדֶפֶת
וּבִשְׁעַת הַמַּחְשָׁבוֹת הַקָּשׁוֹת שֶׁל הַלַּיְלָה
כְּשֶׁהַכְּאֵב מִתְרוֹצֵץ וּפוֹצֵעַ
אֲנִי מְגָרֶשֶׁת אוֹתָךְ מִנֶּגֶד עֵינַי –
"תְּנִי לִי לִישֹׁן אִמָּא, מִתְחַנֶּנֶת, לִישֹׁן"
כְּשֶׁאֲנִי רוֹאָה עַל סַפְסָל בְּתֵל אָבִיב
אִשָּׁה יוֹשֶׁבֶת כְּמוֹ צָארִית מְפֹאֶרֶת
שְׂעָרָהּ הבְּלוֹנְדִינִי־דָהוּי גָּבוֹה לַשָּׁמַיִם, אָסוּף בְּמַכְבֵּנוֹת מִקְרִיּוֹת
פְּצָעִים בְּרַגְלֶיהָ וְשַׂקִּיּוֹת נַיְלוֹן עֲמוּסוֹת סְבִיבָהּ
תִּמְהוֹנִית, מַלְכוּתִית וּמְשֻׁגַּעַת
לִבִּי יוֹצֵא אֵלַיִךְ אִמָּא, חוֹשֶׁשֶׁת שֶׁתִּהְיִי מַלְכָּה כָּזאֹת –
רוּחַ מְיֻסֶּרֶת וְנוֹדֶדֶת
והֲרֵי אַבָּא בִּשְׁאֵרִית הַכָּרָתוֹ הַקּוֹדַחַת הִשְׁבִּיעַנִי
לִשְׁמֹר עָלַיִךְ, תִּינֹקֶת
כְּשֶׁאַתְּ שׁוֹמַעַת בְּכִי שֶׁל תִּינוֹק
לַמְרוֹת שֶׁאַתְּ כִּמְעַט בַּת שְׁמוֹנִים
אַתְּ בְּטוּחָה שֶׁהוּא שֶׁלָּךְ –

גַּם בְּגִיל שְׁמוֹנִים אֶפְשָׁר לִהְיוֹת
תִּינֹקֶת בּוֹכִיָּה.

ורדה שפין (גרוס) מתוך "ורדה ורדה", הוצאת "עמדה" 2015. (ורדה שפין גרוס היא עורכת דין ומשוררת. ב-2011 הוציאה לאור ספר שירים ראשון "ימינֵךְ" בהוצאת פרדס, שכלל שירי אהבה לאישה).
צילום: Alex Prager (הצלמת אלכס פרגר נולדה בלוס אנג'לס בשנת 1979 להורים מתירניים שהניחו לה להחליט אם ברצונה ללמוד בבית ספר. בגיל 14 נשרה מלימודיה ועברה להתגורר בשוויץ שם עבדה בחנות למכירת סכינים. בזמנה החופשי סבבה את אירופה ברכבת, שיטוטים אלה ביבשת חידדו את חושיה "לתפוס את הרגע" מזויות אישיות וייחודיות).
Screenshot 2015-12-30 10.44.12

"שיר ציוני אופטימי" / אהוד מנור

Screenshot 2015-11-30 09.43.17עמוק בתוך החורף תגלה שיש בך עוד קיץ.
עמוק בתוך העצב תגלה שיש בך שמחה.
עמוק בתוך הלילה תגלה שיש בך עוד בוקר.
עמוק בתוך הזעם תגלה שיש בך סליחה.

עמוק בתוך הפחד תגלה שיש בך עוד אומץ.
עמוק בתוך השקט תגלה שיש בך עוד קול.
עמוק בתוך הקרח תגלה שיש בך שלהבת.
עמוק בעננים שוב תגלה כחול-לבן-כחול.

ואם אתה לא אופטימי
זה סימן שאתה לא צעיר
ואם אתה לא אופטימי
זה סימן שצריך שוב אותך להעיר
בציוץ של ציפורים, ברוח מן הים
ובריח פריחת הדרים.

ואם אתה לא אופטימי
זה סימן שאתה לא צעיר
ואם אתה לא אופטימי
זה סימן שצריך שוב אותך להעיר
בצחוקם של נערים,
בשמש שעוד קם,
ובשיר עם כמה חברים.